פרויקט חזרה לבית ספר- הסיפור שלי.

Tweet

אלמוג כץ המוכשרת חוזרת לספסל הלימודים, מסכמת שנה אחרונה בפנימייה, ומחלקת טיפים שיעזרו לכם לקחת הכול בפרופורציה.כתבה מאירת עיניים.

כמו בכל שנה הגיע הזמן לסיים את החופש הגדול, ולארגן את התיק ליום הראשון של הלימודים. במקרה שלי זה לארגן מזוודה, ולא, לא כי אני מתגייסת לצה"ל, אלא בגלל שאני חוזרת לפנימייה. השנה אני מתחילה את השנה האחרונה שלי בבית הספר (י"ב) וסוגרת שנה חמישית בפנימייה. זה אולי נשמע כמו משפט שזקנה פולנייה הייתה אומרת, אבל באמת קשה להאמין איך הזמן רץ, מהרגע הראשון שבו הכרזתי בפני אימא שברצוני ללכת לפנימייה אי שם ממרומיי גיל 12, ועד לרגע הנוכחי שבו אני צריכה להיפרד בדמעות.

רק לשם הבהרה, הפנימייה שלי נמצאת בירושלים, קוראים לה בויאר ובניגוד לכל הסטיגמות שבד"כ מרחפות מעל הקונספט של פנימייה- נוער עברייני, ילדים ממשפחות מצוקה וכו'. הפעם מדובר במוסד שדוגל במצוינות ערכית ולימודית. מגיעים אליה תלמידים בעלי פוטנציאל לימודי וערכי גבוה מכל רחבי הארץ, במיוחד מהפריפריות, ונמצאים בה יחדיו עוד כ-500 תלמידים ירושלמים מצטיינים.

הרבה שואלים אותי למה דווקא פנימייה? איך החלטתי להגיע לשם? התשובה לא כל כך קשה – זה פשוט מקום מדהים. לא פעם אמרתי בביטחון מוחלט שזו הבחירה הכי טובה שעשיתי בחיים שלי. אני לא באה מבית רע, שירותי הרווחה ממש לא קשורים אליי, ואני לא שייכת למעמד סוציו אקונומי נמוך. בגיל מאוד צעיר (לצערי ולשמחתי) גיליתי שאני ילדה שצמאה לעצמאות. ילדה שמצליחה להפוך כל קושי למקפצה אדירה, ולמצקצקים מביניכם- אני לא תלמידה מחוננת, אין לי רק מאיות קבועות, ויחד עם זאת לימודים זאת אהבה גדולה. הפנימייה בשבילי הפכה מהר מאוד לבית.

הגעתי לשכבה (בכיתה ח') עם 35 חניכים שכבר הספיקו להתגבש, ולמרות הכול קיבלו אותי לחבורה בשמחה ובמהירות. לא נדרש הרבה זמן כדי להבין שמדובר בקשר אחים, והיום אנחנו כבר 70 אחים. גדלים כמו אחים, מגובשים בתוך משפחה חמה של יותר מ-300 ילדים, חיים 4 בחדר, מבלים יחד בביה"ס, בפנימייה, בטיולים, במפגשים בחופשות, במסיבות, משחקים יחד בשבתות, ועוברים את לחץ המבחנים ביחד לטוב ולרע.

י"ב, עבור רובכם זאת שנה משמחת, שבה סוף סוף יוצאים לחופשי מעבדות לימודית לתוך חירות זמנית. לא צריך להתעורר באותו הזמן שבו מתעוררים התרנגולים, או לתת דין וחשבון למורה. גם אצלנו מדובר במקרה דומה, השוני מתבטא בכך שזה מגיע עם רגשות מעורבים.  השנה הולכת להיות השנה הכי טובה שלי. שנה נפלאה, מגבשת, איכותית, אבל עם זאת אני מתחילה שנה שעתידה להסתיים. סיום שאליו מתלווה גם טעם מר- פעם אחרונה שבה אני אבלה עם האחים שלי, אשן איתם באותו חדר ואלמד איתם. אני מרגישה כמו גוזל שעוזב את הקן, קן שהיה בשבילי הכול, והאמת, זה פשוט קשה.

עוד רגע אני מתחילה את רצף ההכנות האחרונות לגמר הלימודים : הבגרויות האחרונות, עבודות הגמר, טיול שנתי, טיול סיום, נשף, וכמובן טקס סיום. כמו כל תלמיד שנמצא לקראת סיומה של תקופה, אני מברכת על המזל הגדול שבו התברכתי- מזל שאני לא נמצאת אי שם בתחילת הדרך. תלמידי כיתות ז' ו-י' בטח מתרגשים לקראת השנה החדשה, הפרפרים מתעופפים, הלחץ בשיאו, ואין יותר מידי חשק לחזור לספסל הלימודים ולהתחיל עם ים המטלות לשנה החדשה. מכיוון שאין חכם כבעל ניסיון הנה כמה עצות שיעזרו לכם לעבור את השנה בקלות וללא הרבה סבל:

לכל תלמידי כיתה ז'- אל תדאגו, אם זה מנחם אתכם, לא חשוב כמה לחץ נראה לכם שיש לכם בבית הספר תמיד תזכרו שבעתיד הלחץ יהיה הרבה יותר גדול. כנ"ל כיתות ח' ו-ט'. בנוגע לכיתות י'- זכרו שאתם מתחילים דרך חדשה, אמנם קשה יותר אבל מסמלת את הבגרות שלכם ואת תחילת הפרק האחרון של הלימודים – התיכון. תשקיעו בלימודים כי זה הבסיס לשנים הבאות, ועם זאת תנצלו את הרגע, תיהנו, ותשכילו להבין שצריך גם לדעת לאזן בית הלימודים לבין החיים החברתיים. תלמידי י"א היקרים! האמת שאין לי מה לומר חוץ מזה שזו השנה הכי קשה. תתנחמו בזה שהיא תסתיים ושבי"ב היו לכם הרבה פחות מקצועות. ולכל בני גילי, אני מאחלת לכם שנה מוצלחת, פורייה ומגובשת.

אלמוג כץ